לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק - והצטרפו אלי לעדכונים שוטפים !

על פיטר ביינרט ועוד כמה דברים

 

 

חברות וחברים,

פרשת פיטר ביינרט איננה על פיטר ביינרט האיש אלא על הדרך שבה מדינת ישראל מאבדת בהדרגה את ערכי הליבה שלה ונכנעת ללחצים של מחנה הימין. ביינרט עוכב כידוע לחקירה בבואו השבוע לישראל לחגיגת בת מצווה במשפחתו. איש לא דיווח על המקרה הזה אלא בעקבות מאמר שהוא עצמו כתב בעיתונות היהודית בארצות הברית. כך התגלה היחס העוין אליו ואל מבקרים אחרים בישראל. מתחילת השנה נמנעה כניסתם לישראל של 250 איש  מהסיבות שהביאו לחקירתו של ביינרט.


החוק האחרון שהעבירה הכנסת בשנת 2017 ושמיועד למנוע כניסת תומכי BDS לישראל נאכף עתה בקלות מפליגה ובהרחבה יתרה. נבהיר: לא כל ביקורת על ישראל היא קריאה לחרם ולא כל מי שקורא לחרם צריך לאסור את כניסתו לישראל.
זה המקום שבו אני רוצה להסביר, למי שאינו מבין ויודע, כי אני מתנגד בכל תוקף למעשה החרם על ישראל, כולל החרם על ההתנחלויות, בעיני זה דבר בזוי, כי חרם הוא חרם הוא חרם. אבל הנקודה החשובה במקרה של ביינרט ואחרים היא שמנסים למנוע מהם למתוח ביקורת על מדינת ישראל. אם, כפי שראש הממשלה אמר, אנחנו המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון ואני מסכים אתו, אז לחיות בדמוקרטיה זה אומר לקבל את הזכויות והחובות הנגזרות מכך. מאמר ארוך שלי בעניין זה מופיע הבוקר בעיתון ג'רוזלם פוסט. אני מצרף גם את הטקסט בעברית של המאמר למי שמתעניין.


ובעניין הזה גם פניתי השבוע למבקר המדינה וליועץ המשפטי לממשלה וביקשתי כי יבדקו היטב כיצד הוכנו הרשימות השחורות של מנועי הכניסה. מה היו אמות המידה, מי החליט, מי אישר ומי בדק.


ושוב הצהרה אישית, ברור כי כל מי שמנסה לפגוע במדינה, לחתור תחתיה, לחבור לטרוריסטים, לעודד דה - לגיטימציה שלה אינו אורח רצוי פה. ממש לא ואצדיק את האיסור הזה. אבל מעבר לכך בואו נלמד לחיות עם הביקורת, לשמוע, להבין, להתרשם ולהחליט לעצמנו מה הדרך שאנחנו רוצים ללכת בה.
השב"כ אני מקווה ילמד את הלקחים שלו ויבחן היטב כיצד הוא פועל בנמל התעופה בלוד. זה מחייב בדיקה.

 

הנה כמה דברים שאמרתי בנושא:

ועוד כמה עניינים שהתרחשו השבוע:

אמנם קיץ אבל הפעילות הפוליטית נמשכת. קיימתי השבוע שני מפגשים. האחד עם "ותיקי התנועה" קבוצה חשובה של נשים וגברים שתרמו ותורמים הן למפלגה והן למדינה עד עצם היום הזה. כל מפגש איתם מעשיר אותי ומוסיף לי נדבכים של הבנה וידע. תודה לאיציק שחף ולחבריו.
 

 

ובבאר שבע פגשתי את רינה רמות ואת חברי הסניף והפעילים שלנו ויחד עם חברי עומר בר לב שוחחנו ארוכות עם חברי הסניף על מה אנחנו עושים, כיצד אנו פועלים, כיצד להגיע הציבור ואיך חוזרים לשלטון.
תודה, רינה והחברים שממשיכים לבוא ולהוכיח נאמנות.

 

 

הקרב על האירוויזיון הסתיים בפשרה. איך לא? אבל לא האירוויזיון הוא העיקר אלא מידת החופש והעצמאות של תאגיד השידור. הפרשה הזו הוכיחה כי המדינה השיגה את שלה. התאגיד כבול אליה בכבלים הדוקים, אינו חופשי בהחלטותיו הכספיות ובדרך זו גם נפגעת עצמאותו העיתונאית. כל זה כפי שחששתי והבעתי דעתי מעל כל במה.

לצערי, צדקתי.
חמור וחבל.

 

בתחילת השבוע ביקרתי בחברת "שראל" ולמדתי על החוליה החשובה שהיא ממלאה באספקת תרופות וציוד הרפואי בישראל. מהפגישה שקיימתי עם אבי בוסקילה המנכ"ל וצוותו עולה כי הם מצליחים להוריד בקניה מרוכזת את המחירים של התרופות והציוד הרפואי ובכך מקלים על מערכת הבריאות. וכמובן עם אנשים עובדים. שיר (ויש שם מקררי ענק) ובחום, כמו בקיץ הישראלי. מלח הארץ.

אגב, מאמר של רוני לינדר-גנץ שהופיע השבוע בדה מרקר מגלה כי מערכת הבריאות נמצאת בקריסה; הצרכים עולים והמענה מצטמצם דרושות בדחיפות תנופת פיתוח והשקעות כבדות אבל הממשלה ממתינה ולא ברור למה. זה כבר לא על הזקנה במסדרון. הרבה יותר גרוע. אני יודע כי הקבוצה הקרובה אלי, קבוצת האזרחים הוותיקים, משלמת כבר היום על מחדלי הרפואה הציבורית. היא עומדת בראש צרכניה ואינה מקבלת את השירות הראוי. הנה סיבה טובה להזרים משאבים למערכת זו שמשרתת בסופו של דבר כל אזרח ואזרחית במדינה.

ומילה אחרונה לאצנית לונה צ'מטאי סלפטר שהוכיחה לכולנו כמה הספורט הוא דרמה אחת גדולה וחמה. אני אוהב אותו כל כך. כשם שבתחילת השבוע היא הביאה מדליית זהב לישראל בריצת 10,000 מטר לנשים, היא כשלה יומיים אחר כך בשרשרת טעויות טרגיות. עקבתי אחרי הדיון הציבורי והיתה בו, לצערי, גם הרבה גזענות ואכזריות אפילו. לונה היא אצנית נפלאה. אני שמח שהיא מייצגת את ישראל. העולם כולו מגוון יותר בזכותה ובזכות רבים אחרים שבאו מיבשת אפריקה או מיבשות אחרות והם מתחרים בשם מדינות שונות בתחרויות בינלאומיות. 
אני מאמין שנשוב ונתגאה בה עוד פעמים רבות.

אני רוצה גם להביע צער על מותה של נועה חייט האתלטית הצעירה שנפגעה ממכונית בזמן שרכבה על אופניה. מה לעשות שבארץ שלנו אין מכבדים רוכבי אופניים, מתנגשים בהם שוב ושוב וגורמים למותם.

טרגדיה.

 

אני מאחל לכם סוף שבוע שקט.

שלכם,

נחמן שי

 

 

 

 

 

נ.ב. ואל תשכחו להתפקד.

 

עיקבו אחרי ברשתות החברתיות: 

      

להסרה מרשימת התפוצה לחצו כאן.

עורך טקסט עשיר, editor1