חברות וחברים,
בסוף יהיה מפכ"ל. ברור. אבל הדרך למינויו רצופה פשלות שכמוהן לא ידענו מאז המינוי של המפכ"ל היוצא... אני מכיר את הפתגם "נח בשבע שגיאות" וזה בערך המקרה של מינוי המפכ"ל. לאלשיך ניתנו שלוש שנים בדיוק והבהירו לו שאין לו יותר משלוש שנים. שלא יתבלבל. והוא פרש כעבור שלוש שנים.
אבל לשר לביטחון פנים היו שלוש שנים או שנתיים או שנה או כמה שהוא רוצה כדי לחפש מפכ"ל חדש ובסוף הכל התפוצץ לו בפנים. זה אירוע מכונן הדרך שבה מתמנה האדם שמופקד על ביטחון הפנים של מדינת ישראל, שעומד בראש ארגון של 25 אלף שוטרים ושוטרות, תקציב של מיליארדים, השפעה אדירה על חיי המדינה והכל הולך עקום. זה מאוד ישראלי לצערי אבל זה גם מאוד מתאים לדרך שבה מתנהלת ממשלת ישראל. חלטורה.
אגב, לשם שינוי, בחירת הרמטכ"ל התנהלה הפעם בצורה שונה (לשבחו של שר הביטחון ליברמן).
מקרים מהסוג הזה הם מיקרוקוסמוס של ההתנהלות הכללית במדינתנו. כבר שלושה שבועות שראש הממשלה הוא גם שר החוץ וגם שר הביטחון וגם שר הקליטה וגם שר הבריאות וכולם שותקים. הכל עובר בשלום. זהו שלא. אנחנו אמרנו ונאמר מעל כל במה שמדינת ישראל צריכה להתנהל אחרת.
השבוע אגב היו לנו הרבה הזדמנויות להיפגש עם חברי מפלגה במקומות שונים בארץ לרגל חג החנוכה זה היה מפגן של נאמנות מצד חברים ותיקים שבאים לאירועים ומסדר נוכחות לקראת מבחנים עתידים. אנחנו בהזדמנויות האלו טוענים את חברינו באנרגיה וגם מקבלים מהם חיזוקים בכדי להמשיך את הקרב הפוליטי שבו אנחנו נמצאים ושנכנס בימים האלה לישורת האחרונה, שהרי בעוד שנה לכל היותר, תהיינה בחירות.
עם חברי בבאר שבע
ירושלים
אשקלון
ראשון לציון
צה"ל יצא השבוע למבצע "מגן צפוני". באווירת החשדנות של הימים האלה נשמעו טענות כאילו ראש הממשלה משתמש בצה"ל כדי להגן על עצמו ולצבור לעצמו נקודות זכות. בואו נבהיר זאת: צה"ל ובראשו הרמטכ"ל, רב אלוף, גדי אייזנקוט, אינו כלי פוליטי בידי הממשלה וראש הממשלה. תשכחו מזה. הכרתי את הרמטכ״ל מתפקידים קודמים וגם בתפקיד הזה, הוא לא היה יוצא למבצע הזה אילולא היה משוכנע על פי מיטב עקרונותיו המקצועיים כי הגיעה העת לסכל את מנהרות החיזבאללה.
הוא לא כלי בידי אף אחד. ברור שהוא כפוף לדרג המדיני וברור שימלא את הנחיותיו כנדרש במדינה דמוקרטית אבל הוא לא היה עושה תרגיל ביחסי ציבור רק כי ראש הממשלה לחוץ וזקוק לתקשורת טובה או לסיקור בנושאי ביטחון. העובדה שנתניהו הצליח למשוך תשומת לב לעצמו נובעת קודם כל מהעובדה שהוא שר ביטחון כיום ושנית כי הוא מכיר את כללי המשחק ויודע איך להשתמש בהם, זה בשום אופן לא מייתר את הפעולה עצמה.
הנה דברים שאמרתי בעניין הזה >>>
https://www.youtube.com/watch?v=3iDzDzA7oDw
בעניין הזה צה"ל הוכיח שוב שהוא אכן מערכת משוכללת, רבת כח ומתוחכמת שהצליחה לגלות, לא פחות ולא יותר, את פרויקט המנהרות של החיזבאללה מן הסתם אחת מתוך האסטרטגיות החשובות ביותר של ארגון הטרור הזה.. אויבינו זקוקים מדי פעם להוכחות מחודשות שידם תהיה על התחתונה בהתמודדויות איתנו, הם עדיין מנסים, מנסים ונכשלים.
באותן שעות שצה"ל גילה מנהרה חודרת, ישראל ציינה את שביתת הנשים הראשונה שלה, במחאה על אלימות כלפי נשים ועל רצח נשים. כחבר הועדה לקידום מעמד האישה, אני עוסק לעיתים קרובות בסוגיה זו ונוכחתי כיצד הממשלה נוטה לדחוק אותה לשוליים. ועדה ממשלתית כבר הציגה תכנית למאבק בתופעה האיומה הזו. אך משרד האוצר קפץ את ידו והתקציבים לא ניתנו. ראש הממשלה נזעק לכנס ועדת שרים. זה יפה, אבל אין זה מקדם את העניין שלנו אפילו בסנטימטר. עכשיו צריך כסף להרתעה, לענישה, לחינוך, למקלטים, לאזיקים אלקטרונים, לשוטרים ולעובדים ולעובדות הסוציאלים. המון. רק כך נוכל לעקור את הנגע הזה מתוכנו, לא ביום אחד אבל בהדרגה.
ובעיקר, לא צריך לחכות לממשלה ולא לאף אחד. הנשים הוכיחו שהן יודעות להילחם. חשוב לשוב ולהדגיש זאת לא מחאת נשים זה מחאה של כל ישראלי וישראלית שחרדים לדמותה של החברה שלנו ולאלימות שהייתה לחלק בלתי נפרד ממנה.
הנה דברים שאמרתי בנושא >>>
בסוף השבוע שעבר הגעתי למיאמי כדי להשתתף בועידת ה-IAC, מועצת הישראלים האמריקאים, באנגלית זה נשמע יותר טוב. באמריקה חיים מאות אלפי ישראלים. בשנים האחרונות ובהשקעה כספית גדולה הוקם ארגון זה שמחבר אותם ומלכד אותם. בראש הארגון עומד שוהם ניקולט והמימון העיקרי מגיע כרגע, איך לא, משלדון ומרים אדלסון.
ישראל תמיד הייתה חלוקה ביחסה לישראלים שמתגוררים מחוץ לגבולותיה. והמשפט האלמותי של יצחק רבין ז"ל "נפולת של נמושות" תמיד מהדהד באוזני. יחד עם זאת דברים כמובן השתנו, העולם התכווץ, המרחקים התקצרו, הניידות גברה והיכולת לנהל חיים ישראלים מעבר לים היא אמתית וחשובה. אני מאמין שישראלים אלו ובני משפחותיהם אינם אבודים. מחובתנו לשמור אתם על קשרים הדוקים. אין לנו מספיק יהודים בעולם ואין לנו מספיק ישראלים ואנחנו מאבדים רבים מהם בהתבוללות שהיא המכה הקשה ביותר של העם היהודי בדורנו.
אינני מגן על ירידה או מעודד אותה אבל אני סבור שצריך להשתמש בטרמינולוגיה שונה ובעיקר לחשוב על המחר, וכי תמיד יש מחר. האירוע עצמו היה גדול ומרשים, כיבד אותו בנוכחותו סגן נשיא ארה"ב, מייק פנס, מושל פלורידה, ראש עיריית מיאמי וגם אורחים מהארץ כמו יו"ר הכנסת ושרת המשפטים.
ידידי יצחק בוז'י הרצוג, יו"ר הסוכנות, הציע באותו מעמד לתת זכות הצבעה לישראלים המתגוררים באמריקה. זו שאלה באמת סבוכה. בידי כבר הצעת חוק שהכנתי בעניין והתבקשתי בשעתו שלא להגיש אותה. השתתפות בבחירות בישראל אינה דומה לבחירות בארה"ב שם מאפשרים לאזרחים שגרים מחוץ לגבולות המדינה להשתתף בבחירות, במקרה שלנו כמובן הדברים שונים והנושא ראוי לדיון ציבורי. אין ספק.
מה עוד היה השבוע?
פגשתי את סגן שר החוץ של טיוואן שביקר בישראל. לישראל ולטיוואן קשרים הדוקים ומסתבר שאפשר גם וגם, גם את סין וגם את טיוואן.
השתתפתי בפורום האסטרטגי של גרמניה – ישראל. פרויקט מכובד שמתקיים כבר בפעם השישית ומפגיש ישראלים וגרמנים לשיח אסטרטגי. דיברתי שם על העמדה הישראלית בעניין ההסכם בין המעצמות לבין איראן.
ולבסוף, תודה לגשם הטוב שפקד אתנו. כמובן, מלווה בתקלות אין ספור, אך עדיין הארץ הזאת צמאה למים.
חג שמח, עוד שלשה נרות לפנינו. כד השמן אינו מתרוקן.
שלכם,
נחמן.
נ.ב. ואל תשכחו להתפקד.
עיקבו אחרי ברשתות החברתיות:
